×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע חושן משפט ר׳טור-שו״ע
;?!
אָ
שולחן ערוך
דין קניית מטלטלין על ידי חצרו, וכיצד קונה כליו, ובו י״ב סעיפים
(א) הָיוּ מִטַּלְטְלִין בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הַמִּשְׁתַּמֵּר לְדַעְתּוֹ, {הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דִּבְמֶכֶר אוֹ מַתָּנָה אִם מְשֻׁמָּר לְדַעַת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן, סָגֵי, וְקָנָה (עַיֵּן בב״י), וְכֵן נִרְאֶה לְהוֹרוֹת. מִיהוּ, אִם הַמּוֹכֵר הִשְׂכִּיר לוֹ חָצֵר עַצְמוֹ, וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁמּוֹכֵר לוֹ מְעֹרָבִין עֲדַיִן עִם שְׁאָר מִטַּלְטְלִין שֶׁל מוֹכֵר, מִקְרֵי חָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁמָּר וְלֹא קָנָה (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ״ק דִּמְצִיעָא).} אוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד אוֹתוֹ רְשׁוּת, {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן דַּוְקָא בְּתוֹכוֹ אֲבָל חוּצָה לוֹ לֹא (הַמַּגִּיד פי״ז דִּגְזֵילָה),} כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר, קָנָה לוֹקֵחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּין לֹא מָדַד, וְהוּא שֶׁפָּסַק דָּמִים. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנִין לוֹ כְּמוֹ בִּמְצִיאָה (עַיֵּן בב״י).}
(ב) הָיוּ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, אוֹ בִּרְשׁוּת אָדָם אַחֵר שֶׁהֵם מֻפְקָדִים אֶצְלוֹ, לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַמִּטַּלְטְלִין אוֹ עַד שֶׁיִּמְשְׁכֵם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. {הַגָּה: וּמִיהוּ, אִם שָׂכַר הַמָּקוֹם שֶׁמֻּנַּח בּוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וּבְקִנְיָן, אוֹ אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר בְּעָלְמָא, קְנָאוֹ, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי בִּרְשׁוּתוֹ וְקוֹנֶה לוֹ. וְהָא דִּמְהַנֵּי דִבּוּר בְּעָלְמָא, הַיְנוּ בִּרְשׁוּת אַחֵר. אֲבָל אִם מֻנַּח בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר: יִזְכֶּה חֲצֵרִי לַלּוֹקֵחַ בַּמִּקָּח שֶׁקָּנָה מִמֶּנִי, לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר לוֹ מְקוֹמוֹ וְיַקְנֶה לוֹ בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַקְּנִיָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם נ״י ח״ב). וְאִם הָיוּ הַפֵּרוֹת מֻפְקָדִים בְּיַד אַחֵר, לֹא סָגֵי שֶׁיֹּאמַר: תִּקְנֶה חֲצֵרִי לַלּוֹקֵחַ, עַד שֶׁיֹּאמַר כֵּן מִדַּעַת הַמּוֹכֵר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן וְהַמַּגִּיד פ״ד דִּמְכִירָה).} (ג) כֵּלָיו שֶׁל אָדָם, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ, קָנָה לוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ הַמִּטַּלְטְלִים בְּתוֹךְ הַכְּלִי אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֻנְחוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ מְחַלְּקִין, דְּאִם אֵינָן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ רַק בְּסִמְטָא וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה אֵין כֵּלָיו קוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן מָדַד, אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: זִיל וּקְנֵי (טוּר וְתוֹס׳ וְהָרא״ש פֶּרֶק הַסְפִינָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ״ד דִּמְכִירָה).} לְפִיכָךְ אֵין כֵּלָיו שֶׁל אָדָם קוֹנִים לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה: לֵךְ וּקְנֵה בִּכְלִי זֶה, וְאָז קָנָה אִם הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. (ד) וְכֵן אִם קָנָה הַכְּלִי מֵהַמּוֹכֵר וְהִגְבִּיהוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְחָזַר וְקָנָה מִמֶּנּוּ הַפֵּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ כְּלִי זֶה קָנָה אוֹתָם, שֶׁמִּפְּנֵי הֲנָאַת הַמּוֹכֵר בִּמְכִירַת הַכְּלִי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מְקוֹמוֹ. (ה) כְּשֵׁם שֶׁאֵין כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, כָּךְ אֵין כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ אָמַר לֵהּ הַמּוֹכֵר: זִיל קְנֵה, לֹא קָנָה (טוּר בְּשֵׁם הָר״י וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרא״ש).} (ו) מְשִׁיכָה מְהַנְיָא בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם מָדַד הַמּוֹכֵר וְנָתַן לְתוֹךְ כֵּלָיו, וּמְשָׁכוֹ הַלּוֹקֵחַ בְּפָנָיו, קָנָה, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר לוֹ: מְשֹׁךְ הַכְּלִי לִקְנוֹת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. (ז) אֵין הָרְשׁוּת קוֹנָה, וְלֹא הַכְּלִי, וְלֹא מְשִׁיכָה, וְלֹא הַגְבָּהָה, אֶלָּא אִם כֵּן פָּסַק תְּחִלָּה הַמִּדָּה בְּכָךְ וְכָךְ; אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַק, אֵין לוֹ שׁוּם צַד שֶׁיִּקְנֶה בּוֹ, דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא פָּסַק לֹא סָמְכָה דַּעַת שְׁנֵיהֶם, שֶׁמָּא לֹא יַסְכִּימוּ עַל הַסְכוּם. וְאִם הַמִּקָּח דָּבָר שֶׁדָּמָיו קְצוּבִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק, קָנָה. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי מוֹכֵר לְךָ כְּפִי מַה שֶּׁיְּשָׁמוּהוּ ג׳, קָנָה, אֲפִלּוּ אֵין דָּמָיו קְצוּבִים. הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְהָיוּ בְּתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר, קִבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר וְהִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִמְדֹּד בְּתוֹךְ כֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר, אִם אָמַר לוֹ: כּוֹר בִּשְׁלשִׁים סֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ בִּסְאָה אַחֲרוֹנָה, הוֹאִיל וַעֲדַיִן הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו וְלֹא גָמַר כָּל הַמִּדָּה, וְכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר אֵינָן קוֹנִים לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִמְכֹּר רַק הַכּוֹר בְּיַחַד, אֲפִלּוּ הָיָה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וּבְכֵלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ, אוֹ שֶׁמָּשַׁךְ אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ, לֹא קָנָה אֶלָּא אִם כֵּן מָדְדוּ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וּכְשִׁיטַת הָרַשְׁבַּ״ם).} וְאִם אָמַר לוֹ: כּוֹר בִּשְׁלשִׁים סְאָה בְּסֶלַע, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה, כֵּיוָן שֶׁפָּסְקוּ דָמִים עַל כָּל סְאָה וּסְאָה, כָּל סְאָה שֶׁיַּגְבִּיהַ הַמּוֹכֵר וִיעָרֶה אוֹתָהּ נִגְמְרָה מְכִירָתָהּ, הוֹאִיל וְאֵין הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִלּוּ לֹא הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר, כֵּיוָן שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ קָנָה מִשֶּׁפָּסַק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָדַד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (בִּסְעִיף ג׳). {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אֶלָּא מִטַּעַם שֶׁהוּא מֻחְזָק; וְלָכֵן אִם לֹא נָתַן הַמָּעוֹת, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר (טוּר בְּשֵׁם הרמ״ה). פָּתַח לוֹ הַמּוֹכֵר חָבִית יַיִן, וּכְשֶׁמָּדַד לוֹ הַחֵצִי רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לַחֲזֹר וְלֹא לִקַּח יוֹתֵר, וְהַמּוֹכֵר אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹתָר יַחֲמִיץ, צָרִיךְ הַלּוֹקֵחַ לִקַּח כֻּלּוֹ, אוֹ לְקַבֵּל אַחֲרָיוּת עַל הַמּוֹתָר אִם יִתְקַלְקֵל, שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל הֶחָבִית כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בְּשָׁעָה שֶׁקְּנָאוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש כְּלָל ק״ב סי״א). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה כְּשֶׁמָּדַד הַמּוֹכֵר; אֲבָל אִם מָדַד הַלּוֹקֵחַ, קָנָה בְּכָל עִנְיָן, דִּמְדִידָתוֹ הָוֵי כִּמְשִׁיכָה (טוּר). וְיֵשׁ חוֹלְקִין (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד). כָּל שֶׁנִּקְנָה הַמִּקָּח אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר, אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ חִלּוּקִים בֵּינֵיהֶם וּמֵאֵן הַמּוֹכֵר לָתֵת לוֹ מִקָּחוֹ, אֶלָּא יָדוּנוּ אַחַר כָּךְ עַל מַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם (רִיבָ״שׁ סִימָן רכ״ב).} (ח) הִכְנִיס הַלּוֹקֵחַ אֶת הַחֲמוֹרִים לְבֵיתוֹ עִם הַתְּבוּאָה שֶׁעֲלֵיהֶם, אוֹתָהּ מְשִׁיכָה אֵינָהּ כְּלוּם, אֲפִלּוּ אִם פָּסַק הַדָּמִים וּמָדַד הַמּוֹכֵר עַל הַחֲמוֹרִים, לֹא קָנָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֲפִלּוּ מָדַד לוֹקֵחַ עַל הַחֲמוֹרִים, לֹא קָנָה, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִמְשִׁיכָה וְלִקְנוֹת בִּמְדִידָה זוֹ, דְּלִמְדִידָה בְּעָלְמָא נִתְכַּוֵּן. {וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ אִם מָדַד לוֹקֵחַ קָנָה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.} (ט) הַמּוֹכֵר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם אוֹ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, וְהָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל סַרְסוּר, עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹכֵר; מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהָיוּ צְבוּרִים בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְהַמִּדָּה אֵינָהּ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְהָיָה הַמּוֹכֵר מוֹדֵד, עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, וּמִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. (י) הָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְהָיוּ בָהּ רְשָׁמִים לֵידַע חֶצְיָהּ שְׁלִישָׁהּ וּרְבִיעָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרֹשֶׁם מֵהָרְשָׁמִים קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה; שֶׁכָּל רֹשֶׁם מֵהֶם כְּמִדָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא הַמִּדָּה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הָרְשָׁמִים שֶׁבָּהּ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הַמִּדָּה שֶׁל מוֹכֵר, לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּעָרֶה אוֹתָהּ (טוּר).} (יא) הַנּוֹטֵל כְּלִי מִבֵּית הָאוּמָן עַל מְנַת לְבַקְּרוֹ, אִם הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִים, וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ, חַיָּב, שֶׁהוֹאִיל וְדָמָיו קְצוּבִים מֵעֵת שֶׁהִגְבִּיהָ נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְהוּא שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת כֻּלּוֹ, וְיִהְיֶה אוֹתוֹ חֵפֶץ הַנִּמְכַּר חָבִיב עַל הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהַמּוֹכֵר קָץ בּוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ וְרוֹדֵף לְמָכְרוֹ, הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים וְיַגְבִּיהֶנּוּ הַלּוֹקֵחַ אַחַר שֶׁפָּסַק. וְאִם גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בּוֹ, וְנִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד קֹדֶם שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּשׁוֹמֵר חִנָּם. (יב) אֶחָד הַמּוֹשֵׁךְ אוֹ הַמַּגְבִּיהַּ אוֹ הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לְהַגְבִּיהַ אוֹ לִמְשֹׁךְ לוֹ אוֹ לְהַחֲזִיק לוֹ, הֲרֵי זֶה זָכָה לוֹ; וְכֵן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַקְּנִיָּה. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
טור
(א) {א} יש עוד דבר שהמטלטלין נקנין בהם כגון שמונחין ברשותו דחצרו קונה לו אם הוא משתמר שם אפילו אם אינו עומד שם ואם אינו משתמר שם אז צריך שיעמוד אצלו: (ב) {ב} ואם אין המקח ברשותו אלא ברשות אחרים אם הגביהו
{ג} או שכר את המקום שמונח בו או נתנוהו לו במתנה ובקנין או אפילו בדיבור בעלמא קנהו דהשתא הוי ברשותו וחצירו קונה לו:
{ד} ופירש רשב״ם דה״ה נמי אם הוא ברשות המוכר אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב דוקא כשהוא מונח ברשות אחר ואמר בעל החצר יזכה חצרי לפלוני במקח שקנה מפלוני קונה אפילו באמירה לחוד דחצרו בידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו בשל אחרים אבל אם הוא מונח ברשות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו שאין אדם יכול לזכות בשל עצמו לחבירו שלא ע״י אחרים אלא צריך שיגביה או ישכור המקום ויקנה לו בכסף או בשטר או בחזקה:
{ה} ובאחד מאלו הדרכים קנה לאחר שפסק סכום הדמים אף על פי שלא מדד:
(ג) {ו} כליו של אדם ג״כ קונות לו במקום שיש לו רשות כגון בסימטא ובחצר של שניהם שיש לו רשות להניח שם אבל לא ברשות הרבים לפיכך אם מדד מוכר הפירות ונתנם לתוך כליו של לוקח בסימטא או בחצר של שניהם קנה אפילו לא א״ל זיל קני אבל אם לא מדדם ונתנם לתוך כליו של לוקח לא קנה אא״כ יאמר לו זיל קני שלא היה דעת המוכר שיקנה לו כליו כיון שמחוסרין מדידה אבל ברשות הרבים לא קנה אפילו מדר ואמר ליה זיל קני: (ה) {ז} וכליו של לוקח ברשות מוכר מיבעיא אם הוא קונה לו אם לאו ולא איפשטא לפיכך אינם קונים לו אא״כ אמר ליה זיל קני דכיון דאמר ליה הכי חשבינן ליה כאילו נתן לו רשות להניח שם הכלי והו״ל ככליו של לוקח ברשות לוקח וקונה לו אפילו לא מדד אבל אי לא אמר ליה זיל קני לא קנה אפילו מדד וכתב הרמ״ה דוקא דא״ל זיל קני דאז גלי אדעתיה דכי יהיב ליה רשות לאנוחי התם אדעתא למיקני ליה הוא דיהיב ליה אבל אי לא אמר זיל קני אע״ג דיהיב ליה רשותא לאנוחי התם לא קנה ע״כ: (ד) {ח} ואין דעת ה״ר יוסף הלוי כן שכתב אם קנה כלי מהמוכר והגביהו שקנה בהגבהה ואח״כ הניחו ברשות מוכר קונה לו מה שבתוכו מפני שנהנה המוכר במה שקנה ממנו הכלי ואינו מקפיד על מקומו והוה ליה כאילו השאילו המקום וכיון שספק אם קנה כליו של לוקח ברשות מוכר משום דמספקא לן אם הכלי בטל אצל הרשות או הרשות בטל אצל הכלי א״כ כליו של מוכר ברשות לוקח נמי לא קני ופירש ה״ר יונה אפילו אם אמר לו זיל קני דבלשון הזה אין הכלי שאול לו ולא דמי לכליו של לוקח ברשות מוכר דכשאומר לו זיל קני נתן לו רשות להניח הכלי ואף על פי שאין המקום קנוי לו מכל מקום הכלי קנוי לו וכתב הרמ״ה כיון דתרווייהו ספיקי נינהו אי מתרמי תרווייהו גבי חד לוקח וחד מוכר חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח דינא הוא דאתי לוקח עליו ממה נפשך ומפיק מיניה חד מינייהו אלא שיד מוכר על העליונה ליתן לו איזה שירצה וה״ה נמי בתרי תובעין וחד נתבע היכא דכתבי הרשאה זה לזה גבי חד מינייהו ממה נפשך עכ״ל: (ו) {ט} משיכה מהניא בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קונה ואפילו לא אמר לו משוך הכלי לקנות מה שבתוכו: (ז) {י} אין הרשות קונה ולא הכלי ולא המשיכה ולא ההגבהה אא״כ פסק תחילה המדה בכך וכך אבל כל זמן שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ואם המקח דבר שדמיו קצובין אז קונה אף על פי שלא פסק וכן אם אמר לו הריני מוכר לך כפי שישומוהו שלשה קונה אפילו אם אין דמיו קצובין:
{יא} בד״א שאין המדידה מעכבת כשלא הזכיר לו סכום כל המקח אלא אמר לו כל מדה ומדה ככך וכך לפיכך הוי כל מדה ומדה דבר בפני עצמו אבל אם אמר לו כור בשלשים זוז אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו במדה אחרונה ואפילו הוא ברשות לוקח ובכליו או אפילו אם הגביה או משך כל הכור אינו קונח אא״כ מדד כיון שגילה דעתו שאין רוצה למכור אלא כל הכור ביחד לא סמכה דעת שניהם עד שימדדו והרמ״ה כתב דוקא בסימטא אבל אם הוא ברשות לוקח או שהגביה כל הכור קנה וכן כתב רב אלפס וה״ר יונה הוסיף לומר דאפילו לא משך אלא כל סאה וסאה לבדה קנאה במשיכתה ולא נהירא אלא כדפרישית דאפילו משך כל הכור או הגביהו לא קנה אא״כ שמדדו וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל וכתב עוד ה״ר יונה דכי אמרינן כשמדד לו סאה אחרונה קנה כל הכור דוקא שמדד לו כל סאה וסאה ונשארו כולם בתוך הכלי עד אם כלה למדוד כל הכור אבל אם מודד כל סאה וסאה ונתנה ע״ג סימטא כיון שלא קנה בשעת מדידה גם לבסוף לא קנה ואין נראה לא״א הרא״ש ז״ל אלא כיון שגמר מדידת כל הכור איגלאי מילתא שקנה כל סאה וסאה למפרע משעה שנמדדה א״ל כור בל׳ סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה אם הוא במקום הראוי לקנות כגון בסימטא או בחצר של שניהם וטעמא משום דמספקא לן אי תפוש לשון ראשון או לשון אחרון הילכך מה שבא לידו והוא מוחזק בו לא מפקינן מיניה ואם לא נתן המעות כתב הרמ״ה דאף במה שהוא תפוש יכול לחזור בו כיון שהוא מוחזק עדיין במעות אוקי ממונא בהזקת מריה:
{יב} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ששאלת ראובן מכר עשר חביות לשמעון ואמר לו אני מוכר לך חביות אלו המדה בכך וכך ולאחר שלקח שמעון קצת מהיין מחבית אחת חזר בו ולא רצה ליקח יותר אם יכול לחזור בו גם מחבית שפתח. תשובה: ודאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא משך ואם לא נתן מעות אף מי שפרע ליכא ואותה חבית שפתח מילתא דפשיטא הוא שאם יניחנה כך תחמיץ ותתקלקל לפיכך צריך ליקח כולה אף על פי שלא משך אמנם יכול לומר למוכר אני מחויב באחריות היין וטול אתה היין שבחבית בשומת ב״ד ואם יפסד ויחסר אשלם ואפרע דמי החבית כפי מה שהיה שוה כשקניתיו:
(ח) {יג} הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבואה שעליהם אותה משיכה אינה כלום אפילו אם פסק הדמים ומדד המוכר על החמורים לא קנה אא״כ פרקם ומכניסם שאז יקנה לו ביתו לכשיפסוק אם הוא במשוי שאינו מונח בכליו של מוכר אף על פי שלא מדד והראב״ד כתב דאפילו מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוין ולא מסתברא: (ט-י) {יד} היה המוכר מודד במדת הסרסור או של אחר שהשאיל להם עד שלא נתמלאת המדה הוא ברשות מוכר ויכול לחזור בו אפילו אם יש בה רישומים לידע עד היכן הוא לוג או ב׳ לוגין וא״ל כל רושם ורושם בכך וכך משנתמלאת היא ברשות לוקח וקונה לו אם הוא בסימטא או בחצר שאינה של שניהם ואם המדה של לוקח ויש בה רישומים ללוג ולשתים ולשלש וא״ל כל רושם בכך וכך כשיגיע לכל רושם ורושם קנה ואם המדה הוא של מוכר לעולם הוא ברשותו אפילו נתמלאה עד שעירה אותה ואם הסרסור מודד להם בשכר ונשברה המדה חייב עליה אף על פי שלא נתנו שכר עליה אלא על המדידה: (יא) {טו} הנוטל כלי מבית האומן לבקרו ואם ייטב בעיניו יקחנו ונאנס בידו חייב אם דמיו קצובין דמשעה שלקחו חשוב כשלו כיון שדמיו קצובין ואפילו אם ירצה המוכר לחזור בו אין שומעין לו אבל מיהו הלוקח יכול לחזור ולהחזירו לו כל זמן שהוא בעין אלא שמדת חסידות הוא שלא לחזור בו כיון שגמר בלבו ליקחנו:
{טז} ואם גילה בדעתו שאינו חפץ בו ונאנס בידו קודם שהחזירו י״א שהוא חשוב כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה והרמ״ה כתב שדינו כשומר חנם ורשב״ם פי׳ שחייב באונסין עד שיחזירנו וכן דעת א״א הרא״ש ז״ל והוא שיהיה דבר שיש לו קונים הרבה ואין המוכר קץ בו אבל אם הוא דבר שהמוכר קץ בו ומחזיר למכרו מפני שאין מצוי לו קונים ברשות המוכר הוא עד שיפסוק דמיו ויקנהו הלוקח באחד מדרכי ההקנאות.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(ז) וכליו של לוקח ברשות מוכר מיבעיא כו׳ בב״ב דף פ״ה בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא א״ל תניתוה זרקו לה כו׳ (ואסיקנא דליכא למיפשט) ת״ש פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן ומדכליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה (פי׳ הכלי אינו עושה קנין לנפשו אלא בטל אגב רשות הלוקח) כליו דלוקח נמי ברשות מוכר לא קני כו׳ אמר מר בר רב אשי במתכלי דתומי א״ל רבינא לרב אשי ת״ש דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום לאתויי מאי לאו לאתויי רשות מוכר התם דא״ל זיל קני עד כאן לשון הגמרא לגירסת הרא״ש ופסק הרא״ש שם כיון דלא איפשיטא הוי תיקו דממונא ובין כליו של לוקח ברשות מוכר בין כליו של מוכר ברשות לוקח לא קני לוקח דהמוכר מוחזק הוא אא״כ א״ל זיל קני דאז קנה בכליו של לוקח ברשות מוכר אבל בכליו של מוכר ברשות לוקח אפילו א״ל זיל קני נמי לא קנה וכתב עוד הרא״ש שם ז״ל אבל רי״ף גורס בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה א״ל לא קנה ומתוך שהשיב לו דלא קנה אלמא שהכלי בטל לגבי הרשות פסק נמי דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה וגירסא זו לא ראיתי בשום ספר אלא הגי׳ בכל הספרים תניתוה כו׳ ובעי למיפשט דקני ודחי ליה לא מצינו כזאת בתלמוד דבתר דפשיט ליה האיבעיא שיביא התלמוד ת״ש לפשוט האיבעיא כו׳ עכ״ל הרא״ש ותימה הא בהדיא כתב הרי״ף דכליו של מוכר ברשות לוקח נמי לא קני דז״ל כאשר נדפס בדפוס תוגרמה ואי א״ל זיל קני בהכי קני דאמרי׳ אמר ליה רבינא לרב אשי כו׳ עד שאני התם דא״ל זיל קני תניא משך חמרין כו׳ ואוקמה מר בר רב אשי במתכלי דתומי דליתנון בכלי אבל כלי של מוכר ברשות לוקח לא קנה ע״כ ועיין בב״י שכתב שגירסת הרא״ש בהרי״ף אינה כגי׳ שלנו ע״ש ואני אומר דנוסחת הרי״ף שלנו היא היתה ג״כ נוסחת הרי״ף של הרא״ש ומ״ש הרא״ש בשמו דס״ל דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה למד כן ממ״ש הרי״ף אח״ז בההיא דכור בל׳ כו׳ ז״ל והוא דאיתנהו בכליו של מוכר (וכמ״ש לשונו בסמוך בסי״א בדרישה) ומשמע להרא״ש מדכתב סתם והוא דאיתנהו ודאי דר״ל שגם אחר המדידה עדיין הם בכליו של מוכר שהמוכר מדד לו מכלי אל כלי (וכן הוא ל׳ הרמב״ם כמ״ש לשונו בהגהות ע״ש) ואפ״ה כתב הרי״ף ראשון ראשון קנה והא דכתב אוקימתא דמר בר רב אשי וסיים אבל בכליו של מוכר כו׳ לא קנה התם מיירי בלא מדד כלל (וכ״כ הב״י בא׳ מהתירוצים) וכדמשמע לישנא דהא עלה דההיא דפסק עד שלא מדד שניהם אינם יכולין לחזור קאי ומשום דאיכא תרתי לריעותא חדא כליו של מוכר ועוד שלא מדד ומ״ש הרא״ש בשמו דכליו של מוכר קנה היינו בדמדד לו מוכר דמינה איירי ההיא דשמואל דסאה בסלע כדמשמע לישנא דראשון ראשון קנה שמדד לו סאה אחר סאה ואיכא תרתי לטיבותא שמדד לו וגם הוא ברשותו מש״ה הכלי בטל לגביה וקנה ומ״ש הרא״ש דמתוך שהשיב לו שלא קנה פסקן הרי״ף כו׳ היינו משום דס״ל להרא״ש דהא דבעי ר״ש מר״ה כליו של לוקח ברשות מוכר מאי אי אפשר לפרשה בדלא מדד דא״כ תפשוט מהא דאמר רב אסי אר״י מדד והניח על גבי סימטא קנה ואסיקנא בהניח לקופתו של לוקח ואפי׳ הכי מדד אין לא מדד לא כ״ש כליו ברשות מוכר דלא קנה בלא מדידה אלא לאו ש״מ כי קא מיבעיא ליה כשמדד דאיכא תרתי לטיבותא וכן משמע להדיא ל׳ רבינו שכתב אבל אי לא אמר זיל קני לא קני אפי׳ מדד וא״כ לגירסא דפשיט ליה דלא קנה ר״ל דלא קנה אפי׳ מדד לפי שהרשות מבטל לכלי מינה למד כשמדד כליו של מוכר ברשות לוקח קנה אבל לא מדד לא ואף שהרי״ף השמיט הך דרב אסי אר״י מדד והניח על גבי סימטא מ״מ פשיט ליה לרא״ש דגם לרי״ף האי דינא דינא קושטא הוא מדהביא הרי״ף מימרא דרב ושמואל דכליו של אדם קונה לו בכל מקום חוץ מר״ה ומימרא דר״י דאמר אפילו בר״ה והביא ג״כ תירוצא דרב פפא עלייהו דאמר לא פליגי כאן בר״ה כאן בסימטא כו׳ ש״מ דבר״ה אפי׳ מדד לכליו לא קנה דאם לא כן לישני כאן במדד וכאן בלא מדד וממילא בסימטא דוקא מדד אין לא מדד לא ודוק וא״ת לשיטה זו מאי דוחקיה דמר בר רב אשי למיקם ההיא ברייתא דמשך חמרא כו׳ במתכלי דתומי כיון דגם לדידיה ס״ל כרב הונא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני דהרשות מבטל הכלי א״כ ממילא כליו של מוכר ברשות לוקח קני ושפיר קתני אין שניהם יכולים לחזור בהם וי״ל דהא ברייתא פסק עד שלא מדד קתני ובלא מדד ס״ל למר בר רב אשי אפילו לרב הונא אין מבטל הכלי וכדכתיבנא ומכל מקום מוכח דבכליו של לוקח ברשות מוכר למר בר רב אשי לא קנה אפי׳ במדד דאל״כ הו״ל להשיב לרבא פסק עד שלא מדד קאמרת בהא לא קמיבעיא לי כי קא מיבעיא לי כשמדד ומדלא שני הכי משמע דבכליו של לוקח ברשות מוכר לא שני לן בין מדד בין לא מדד ולעולם לא קני ודוק. ופי׳ זה לדברי הרי״ף הוא נכון בעיני ולא כדמפרש הב״י כמ״ש בסמוך ונראה לי דזו היתה שיטת רמב״ם בסוגיית הגמרא שכתב בפ״ד דין ב׳ ז״ל כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות מוכר כך אין כליו של מוכר קונה ללוקח אף על פי שהוא ברשות הלוקח ע״כ מדתלה דין כליו של מוכר בדין כליו של לוקח משמע ודאי דדין כליו של לוקח שאינו קונה הוא פשוט ומבואר והיינו מפני שגירסתו בגמרא היתה כגירסת רי״ף שהשיב רב הונא לרב ששת לא קנה ובא הרמב״ם וחידש דאע״פ דודאי נפשט מרב הונא שהרשות מבטל לכלי א״כ הול״ל דכליו של מוכר קונה ברשות לוקח וקאמר דאפילו הכי מצינו דאינו קונה לו פי׳ כגון שלא מדד אבל מדד ודאי רשות לוקח מבטל כלי המוכר וקני וכמ״ש בהדיא בפרק ההוא דין ז׳ ע״ש ואע״פ שכתב הרמב״ם כשם כו׳ לאו בחדא מחתא מחתינהו דכלים של לוקח ברשות מוכר אפילו מדד ל״מ וכליו של מוכר ברשות לוקח כשמדד מהני וסתם כאן וסמך אמה שביאר אח״כ בדין ז׳ וב״י כתב שנ״ל דרי״ף ורמב״ם ס״ל דנקטינן במאי דפשט רב הונא בכליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה וכליו של מוכר ברשות לוקח נמי לא קנה כאוקימתא דמר בר רב אשי הנ״ל וטעמא משום דתרתי בעינן כלי ורשות ע״ש ובכ״מ שהאריך לדחוק עצמו טובא לדעת רי״ף ורמב״ם וכתב עוד ומ״ש רי״ף גבי כור בסלע כו׳ ואיתנהו בכליו של מוכר כו׳ דמשמע דקנה היינו כשמדד דהוי כאילו אמר לו כיון שנמדדה סאה קנה אותה וכשם שכליו של לוקח ברשות מוכר כי א״ל זיל קני קנה ה״ה לכליו של מוכר ברשות לוקח דכי א״ל זיל קני קנה וזה שלא כדברי ר׳ יונה שהביא רבי׳ בסמוך ע״כ וקשיא לי אי איתא דלרי״ף לעולם כשלא מדד תרתי דלוקח בעינן כלי ורשות ולא נפשט אם הרשות מבטל לכלי או הכלי את הרשות אם כן כשמדד מ״ט כתב רי״ף דלא משכחנא ליה אלא ברשות לוקח ואיתנהו בכליו של מוכר ולא להפך דמשמע דס״ל דכליו של מוכר ברשות לוקח קני וכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני מ״ש אי מדידה כא״ל זיל קני דמי א״כ גם בכליו של לוקח ברשות מוכר ליקני ומרבי׳ וכל המפרשים משמע להיפך דזיל קני מהני וכי מדד לא מהני בכליו של לוקח אבל לפי מאי דכתיבנא א״ש דודאי מדידה לאו כא״ל זיל קני דמי ולהכי בכליו של לוקח ברשות מוכר אפי׳ מדד לא קנה ומיהו בכליו של מוכר ברשות לוקח המדידה מייפה ומחזיק כח בעל הרשות שהרשות מבטל הכלי ולהכי א״ש דלא מצי הרי״ף לאוקמי למימרא דשמואל אלא בכליו של מוכר ברשות לוקח וגם לפי מאי דכתיבנא בסמוך לדעת הרא״ש שלהרי״ף נפשט שפיר דלעולם הרשות מבטל הכלי אלא דבעינן תרתי לטיבותא שפיר מצי למסבר כר׳ יונה שהביא רבי׳ דזיל קני לא מהני בכליו של מוכר ודוק ודי למבין: (יא) י״א שהוא חשוב כש״ש ל׳ הגמרא פ׳ ד׳ נדרים תניא כוותיה דשמואל הנוטל כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר ופירש״י בפ׳ האומנים וכן הרמב״ן בפ׳ הספינה דהא דקאמר מפני שהוא כנושא שכר אחזרה פטור קאי וה״ק בחזרה פטור מאונסין אבל בגניבה ואבידה מיהא מיחייב מפני שהוא כנושא שכר ונשיאת שכרו הוא מפני שנתפאר בהן ורשב״ם פ׳ הספינה כתב דהאי מפני [שהוא] כנ״ש ארישא קאי דקאמר בהליכה חייב ונ״ש ל״ד אלא באונסין נמי חייב ואיידי דסיפא נקט נ״ש ומה שדחק רשב״ם לפרש כן מפני שנראה לו דוחק לפרש דמפני שהוא כנ״ש אסיפא לחוד קאי דאין לשון מפני שהוא כנ״ש נופל אמלת פטור והול״ל פטור מפני שאינו אלא כנ״ש לכן פי׳ הוא דארישא דקתני חייב קאי ומיהו ל״ד נ״ש אלא כלומר שהרי הוא עכ״פ כנ״ש ועדיף נמי בהליכתו והמפרש לנדרים פי׳ דארישא לחוד קאי ודוקא נקט ובסיפא לא מיחשב נ״ש כלל דאין לו הנאה כו׳ משמע דס״ל דאפי׳ בהליכה אינו חייב אלא בגניבה ואבידה ובחזרה אינו אלא שומר חנם אבל פירושו בטל אצל כל המפרשים דכולם שוים דבהליכה חייב באונסים וכן מוכח בגמרא דפ׳ הספינה ודאומנים והב״י כתב דאפשר שהרמ״ה ס״ל כהמפרש לנדרים ולא נראה לי כלל למישוויה להרמ״ה טועה אלא העיקר כטעם שני שכתב הב״י לדעת הרמ״ה וכמו שכתבתי בפרישה:
ורשב״ם פירש שחייב באונסים עד שיחזירנו עיין בב״י מה שהקשה מפרק הספינה ממתני׳ דשולח בנו אצל חנוני ומה שתירץ שם:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×